שיתוף הפעולה של הלאומנות הערבית עם הנאצים

 

  • הערבים דבקו בתעמולתו של היטלר, ואף סייעו לו. במיוחד, כאמור לעיל, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני (עמ' 345).
    • אהדת הערבים בכלל והמופתי בפרט הייתה נתונה להיטלר ולשליט האיטלקי מוסוליני. חאג' אמין אל-חוסייני ברח מירושלים בשנת 1920, משום שנדון לעשר שנות מאסר על הסתה לאלימות כלפי יהודים. הוא חזר לאחר חמישה חודשים, עקב חנינה מיוחדת שקיבל, ומונה למופתי בירושלים. בינו לבין הנאצים התקיימה מערכת יחסים אוהדת ושיתוף פעולה.
    • אל-חוסייני הסית ושלהב את ההמונים על ידי תעמולה וקנאות דתית (עמ' 346). זאת, תוך שיתוף הפעולה עם הנאצים והפשיסטים. ראיה לכך ניתן למצוא במסמכים של הוועד הנוצרי-אמריקני בו צוין: "מאות סוכנים ערבים שקיבלו משכורת מן הגרמנים…".
    • בשנת 1936, לאחר שהנהיג מרד, אל-חוסייני נמלט שוב מארץ ישראל למפקדות בעבר הירדן, סוריה ועיראק, עד שנת 1941, אז הגיע לברלין בחסות הנאצים. לאחר מכן עסק בכך ממקומות נוספים בגרמניה ובאיטליה. שיתוף הפעולה של אל-חוסייני עם הנאצים כלל פעולות כגון ריגול, תעמולה, הקמת יחידות מוסלמיות פרו-נאציות, אימון ערבים כסוכנים וכן שיתוף פעולה אישי עם צורר היהודים אדולף היטלר (עמ' 348), שכלל, לצד ידידות בין השניים, תיאום של מה שנקרא אז "הפתרון הסופי של בעיית היהודים" (כלומר, ההשמדה) ואחריות אישית של המופתי אל-חוסייני לטבח במאות אלפי יהודים, בין השאר על ידי התערבות ושכנוע מדינות כגון הונגריה לבל תאפשרנה לילדים יהודים לעלות לארץ ישראל, כי הערבים חשובים למאמץ הנאצי (להשמיד ולהשתלט) (עמ' 349).
    • במקביל, עבד המופתי על שכנוע מדינות כמו גרמניה, בולגריה, הונגריה ורומניה לקיים את הבטחתם "להחריב את… הבית הלאומי היהודי"; זאת על ידי שליחת היהודים למחנות ההשמדה, כדי למנוע את יציאתם מארצותיהם אל ארץ ישראל (עמ' 355, 356).
  • לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, נמשכו הפרעות בארץ, וזאת על ידי כך שהערבים מנצלים את חרדתו של הממשל הבריטי: "שוטרים… עמדו להם בשקט בזמן שחנויות הוצתו ויהודים הותקפו…", (עמ' 368).הערבים ניסו לנתק את היישובים היהודיים זה מזה, תוך ניתוק אספקת המים ומצור על כביש תל-אביב – ירושלים.
    • מחודש נובמבר 1947 ועד לחודש מאי 1948, גבו הפרעות את חייהם של 6,000 יהודים – לוחמים ואזרחים (עמ' 368).